פסק-דין בתיק ע"א 002905/01

השופטת מיכל רובינשטיין:

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופט עדי אזר ז"ל), בת.א 109207/99, לפיו התקבלה תביעתם של המשיבים כנגד המערערת לפצותם בגין נזקי טיפול להסרת שיער. המערערת חויבה להחזיר לכל אחד מהמשיבים את מלוא הסכום ששילם, וכן חויבה לשלם לכל אחד מהם 15,000 ש"ח כפיצוי בגין כאב וסבל ועגמת נפש וכן 1,000 ש"ח החזר הוצאות נסיעה, אגרת משפט ששולמה, שכ"ט והוצאות משפט.

2.         העובדות

ביום 7.12.99 הגישו המשיבים תביעה נגד המערערת וביום 26.3.01 הוגש כתב תביעה מתוקן. המערערת הגישה כתב הגנה וצירפה הודעת צד ג' לחברת מד-אופ בע"מ - היא החברה שסיפקה למערערת את מכשיר הלייזר מסוג "יאג", שהינו המכשיר ששימש את המערערת.

לטענתם של המשיבים, הם קיבלו מהמערערת שירותים של הסרת שיער לצמיתות מגופם, עבור כספים ששילמו למערערת. דא עקא, הטיפולים נכשלו ולא רק ששיערם לא הוסר כלל, אלא הוא אף צמח מחדש.

נוסף על כך, נטען ע"י המשיבים, נגרמו להם כאבים ועוגמת נפש רבה כתוצאה מהפרת החוזה ומביצוע הטיפול הרשלני כמתואר. המשיבים הוסיפו וטענו כי המערערת הציגה בפניהם מצגים כוזבים, נהגה בחוסר תום לב, הפרה את התחייבויותיה, לא הזהירה מפני הסיכונים שבטיפול ופעלה באמצעות אנשים חסרי ידע ובלתי מקצועיים. לפיכך, ביקשו להורות למערערת על החזרת הכספים ששולמו להם ולקבוע פיצוי בגין עוגמת נפש.

בכתב ההגנה הכחישה המערערת את אחריותה וטענה כי אין עילת תביעה נגדה. היא טענה כי פעלה על פי ההתחייבות, וכי במהלך הטיפולים הוסר כל השיער הנראה מעל העור. כן טענה כי לא נמסרה למשיבים הבטחה שאחוזי ההצלחה יהיו 100%, ויתרה מכך, אף טענה כי בחוזה נכתב במפורש שגם לאחר הטיפולים תישאר כמות שיער קטנה (בין 20%-30%). המערערת הדגישה כי עובדיה הסבירו למשיבים בצורה מפורשת שלא ניתן יהיה להסיר כליל את כל השיער, וטענתה הנוספת היתה כי עובדיה הם אנשי מקצוע.  לבסוף, טענה המערערת כי הפרת החוזה נעשתה למעשה ע"י המשיבים, שכן הם הפסיקו את הטיפולים בטרם עת, וזאת למרות שהוסבר להם כי ייתכן ויידרשו טיפולים נוספים עד להצגת התוצאה הרצויה.

יצוין כי בפסק הדין שניתן בהליכים בין המערערת לצד השלישי, חויבה החברה המשווקת (צד ג') להשיב למערערת 1/3 מהסכום ששילמה האחרונה למשיבים.

3.         פסק הדין של בימ"ש השלום :

בפני בית המשפט העידו חמישה עדים. העד הראשון היה ד"ר שירי, מומחה רפואי מטעם המשיבים, אשר הסביר את פעולת המכשיר בו נעשה שימוש. על פי עדותו, שלא נסתרה בחקירה נגדית ואשר לא הובאה נגדה עדות מומחה, נקבע כי המערערת עשתה שימוש במכשיר שאינו מתאים למטרה, ולא היה בידיה אמצעי להשגת המטרה המובטחת של הסרת השיער לצמיתות. המומחה אף אישר כי יש צורך במספר טיפולים ממושכים, הכרוכים בסבל ובכאבים (כיוון שהמכשיר גורם לצריבה).

שלושת המשיבים העידו כי עברו מספר טיפולים שנמשכו מספר שעות, אשר היו כרוכים בכאב וסבל. המשיבים ציינו כי היו מוכנים לסבול את הכאב אם הטיפול היה משיג את מטרתו, ובתנאי שההבטחות שנמסרו להם היו מתמלאות. אולם לא כך ארע.

בפני בית המשפט הוצגו מודעות שפורסמו ע"י המערערת בעיתונים. מודעות אלו כללו את הכותרת הבאה: "בלעדי בארץ, הלייזר היחידי בעולם, המסיר שיער לצמיתות בטיפול אחד", ומתחתיה תמונות המבקשות לאשר את הטענה. בית המשפט סבר כי ההבטחה ההחלטית הגלומה במודעה בולטת לעין, וכי מי שעיין בה התרשם כי המרפאה לכירורגיה אסתטית, מסוגלת בטיפול אחד להסיר לצמיתות את כל השיער מגופו של המטופל. בית המשפט הוסיף גם כי עדת ההגנה ומנהלת המכון, הגב' אשכנזי, נאלצה בסופו של דבר להודות כי המודעה אינה מגלה באופן מדויק את האמת כולה. לפיכך, קבע בית המשפט כי המודעה כוללת הבטחות שווא כוזבות, וזאת בלשון המעטה, והיא עושה שימוש ברצונם וחלומם של אנשים להתגבר על בעיה המטרידה אותם.

בית המשפט ציין כי אמנם לשונו של החוזה שנחתם בין הצדדים היא לשון מאופקת ומסוייגת לעומת המודעה, אלא שהמשיבים אינם משפטנים ונראה כי לא עמדו על דקויות הניסוח שהציב סייגים שונים בפניהם. אשר על כן, השתכנע בית המשפט כי המשיבים פנו לטיפול על סמך המודעה אשר היה בה כדי להגשים את חלומם בטיפול אחד.

בית המשפט קבע כי לא מוכחש שהמשיבים עברו מספר טיפולים ממושכים (בין 5-6), ולא טיפול אחד כפי שנכתב במודעה. אחד המשיבים אף הסיר את חולצתו בדיון, ובית המשפט התרשם כי הטיפולים נכשלו כליל ולא הועילו לו כלל.

המערערת העלתה טענות הגנה שונות בפני הערכאה הדיונית כדי לשכנע בדבר אי חבותה בתביעה. היא הפנתה לנוסח החוזה שנחתם ע"י המשיבים וטענה כי הוסבר שם היטב כי המרפאה אינה אחראית להצלחה של 100%, וכי ייתכן ויהיה צורך בטיפולים נוספים. לפיכך, הציעה המערערת למשיבים לעבור טיפולים נוספים במכשיר טוב יותר עד להשגת התוצאה הרצויה, אלא שהמשיבים כבר לא היו מעוניינים בכך, וכל שהיו מעוניינים בו באותו שלב היה השבת כספם וקבלת פיצוי.

בעדותו של ד"ר שירי הנ"ל הובהר כי את הטיפול צריכים לבצע רופאים או אחיות מוסמכות שהוכשרו לכך במיוחד. אשר לעניין זה, נמצא כי המערערת העניקה את הטיפולים ע"י עובדים אשר לא הוכח לגביהם כי עברו הכשרה ממשית. יתרה מכך, בית המשפט סבר כי מכון המתיימר להעניק שירותים רפואיים אינו יכול להתנהל על ידי מנהלת שאין לה השכלה מקצועית. כן ציין בית המשפט כי מחומר הראיות עולה שהמערערת ידעה שהיא מעניקה טיפולים לא יעילים.

על אף שהמערערת ניסתה להיאחז בחוזה שנחתם בין הצדדים, מצא בית המשפט כי לגבי שלושת המשיבים מדובר בהפרה ברורה של החוזה ובאי עמידה בהתחייבות.

המערערת טענה כי בכך שהמשיבים לא התלוננו והמשיכו לבוא לטיפולים, הם הבינו שלא ניתן להסיר את השיער בטיפול אחד, ולמעשה הסכימו לשינוי החוזה. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי המשיבים לא הביעו כל הסכמה, אלא פשוט המשיכו לייחל לנס שיקרה.

טענה נוספת של המערערת היתה כי אין לבוא אליה בטענות על הפרת חוזה או על טיפול לא מקצועי, משום שהאשמה האמיתית באי הצלחת הטיפול נעוצה במכשיר הלקוי או בהבטחות השווא של היצרן.  על רקע זה שלחה המערערת הודעה לצד ג', משווק המכשיר, כדי שיפצה אותה על כל סכום אותו תיאלץ לשלם למשיבים. בית המשפט נמנע מלהביע דיעה על המחלוקת שבין המערערת וצד ג', שכאמור התבררה בשלב מאוחר יותר, אך קבע כי ביחסים שבין המשיבים והמערערת, לטענה זו אין כל בסיס ודינה להידחות. הרי במקרה דנן של טיפול להסרת שיער, ניתן היה להתרשם תוך פרק זמן קצר כי המכשיר אינו יעיל, לרבות כאשר השיער שהוסר אף חזר וגדל בעוצמה רבה יותר. עובדה זו עלתה גם בבירור מעדותה של הגב' אשכנזי.